מזרח אירופה היא בירת הכרוב הכבוש, את זה יודע כל תינוק. זה הולך טוב עם כל דבר שומני וכבד: נקניקיה, צלי בשר, תפוחי אדמה ואפילו עם סתם סטייק. מה שלא הרבה יודעים הוא שזה טעים מאד גם לי. במיוחד עם סרדינים. לא יצא לנו לטעם כזה בפראג, כי לא התחשק לנו על מסעדות צכ'יות לכאורה [...]
זה הכל התחיל באירים, שהמציאו את התבשיל הזה, וקראו לו קולקאנון (אם תדמיינו איזה שחקן צעיר מפלס את דרכו בהוליווד בעזרת תפקיד הלוחם המקסים ב-IRA, ותהגו אותו לעצמכם במבט אירי מזוייף, תגלו שזה שם מעולה), שפירושו המילולי הוא "כרוב עם ראש לבן". בתכל'ס, זה אוכל שאריות, אבל של עם אחר, שזה תמיד הרבה יותר כיף.
או [...]
יושב הבית הביא ביום שישי כרוב יפהפה מהשוק. אני חושבת שאני אגיד את זה שוב: יושב הבית הביא כרוב יפהפה מהשוק. המשפט הזה מסמן את זה שנהייתי אישה של ירקות. כי אישה של לא-ירקות, היא לא חושבת על כרוב כיפהפה. סביר להניח שהיא לא חושבת על כרוב בכלל. ואם כן, היא חושבת: טעים, לא טעים. [...]
ביום חמישי הוא חזר מהשוק כולו נרגש: הבאתי טונה טרייה ממשה הדייג הגבר! ואכן, נתח נאה של טונה שכן לו במקרר, מחכה לרגע הנכון. ההתרגשות שלו נבעה משתי סיבות: ראשית, קשה להשיג טונה טרייה במחוזתינו הלא-אסייתיים. ושנית, נדיר שאנחנו מרשים לעצמנו לקנות נתח כזה, שתג המחיר שלו, בשוק, עומד על 150 שקלים לקילו! ובכל זאת, [...]
החיים הם קצת משעממים. קמים בבוקר, שותים קפה. הולכים לעבודה. חוזרים בערב. אוכלים. עושים דבר. הולכים לישון. באמצע צריך לבחור בגדים לפחות פעם ביום, להתקלח לפחות פעם ביום, קצת לסדר את הבית, לשלם חשבונות, לראות חברים, והופה, אתה קלישאה. זו מלכודת שקשה להתמודד איתה, ואין לי שום דרך בדוקה, אבל לפעמים, אני חושבת: קלישאה וטוב [...]
