יש אנשים משוגעים. הם לא אשמים, זו החברה שלא מקבלת את המשונים, או לפחות ככה אומרים. בכל מקרה, זה תמיד מעניין להסתכל עליהם, כי בדרך כלל הם לא עושים שום דבר שאנשים לכאורה שפויים לא עושים, מלבד העובדה שהאיש שהם מדברים אליו לא נמצא. מרתה סטיוארט היא גם משוגעת. השיגעון שלה מתמצה בעובדה שהיא לעולם [...]
אנשים שמכבדים את עצמם לא עושים עוגת קומות, נכון? עוגת קומות זה שייך לגברות עם שיער סגול שיושבות בקונדיטוריות של שנות ה-80 ומדברות על קופת חולים או לאסיאתיות שמתחתנות. אבל העניין הוא כזה, יש שילובים שקשה לעמוד מולם. כשלוקחים את דב מ-smitten kitchen, שהיא אחת מבלוגריות האוכל החביבות עליי, ומשלבים אותה עם עוגת חמאת בוטנים [...]
כשהייתי קטנה, כל פעם שהייתי באה לסבתא שלי לביקור, היו לה עוגיות חמאה בכל מיני צורות בקופסה כעורה עם מכסה חום פורמייקה בארון ליד המקרר. בחלק התחתון שלו היו שוקולדים, אבל הם היו תמיד פחות טעימים. הקופסה הייתה בשבילי, והייתי פותחת את הקופסה ואוכלת בהתחלה עוגיה אחת מכל צורה. היו איזה חמש צורות בחותכני העוגיות [...]
אתמול הייתה לו יומולדת. בגלל שאוהבים אותו והוא אוהב דגים, אז הלכנו למסעדת deca הסופר יומרנית. היה נורא כיף, ובכל זאת המסעדה הזאת מתומחרת הרבה יותר מדי גבוה ביחס למנות, שחלקן היו מקושקשות עד כדי נוסטלגיה לשנות ה-80, וביחס לשירות, שהיה אמנם קפוץ תחת כראוי, אבל לא יעיל כלל. בכל מקרה, אחת המנות שהוגשו לנו [...]
כלומר, לא ממש במשפחה, יותר במשפחת ספרי הבישול. קוראים לו מריו באטאלי. אכלנו במסעדה שלו בניו יורק, והיה טעים נורא.
האמת היא, שלא ידעתי שהוא כזה להיט עד שחיפשתי עליו קצת וראיתי שמדובר באימפריה. בדיוק מסוג השפים שאם הם היו קצת יותר חתיכים ומשקיעים במראה שלהם כמו שהם משקיעים באוכל, יכלו להיות סופר סטראז רציניים. הנה, [...]
