מתכונים שנראים טעימים

ערב שתייה גדולה מאחורינו. כאב הראש איתנו. יום עבודה שלם לפנינו. בתווך חייב להיות משהו טעים. אלגנטי. עם ניחוחות של לא מכאן. וכידוע, אין על מומופוקו, שהשמועה אומרת שמגיש עוגיות כאלו בדיוק במאפייה שלו בניו-יורק. המתכון והתמונה המהממת! של "הכרוניקה של ספר בישול".

מדהים שיש בלוג בישול שהצליח לא לצלם עוגיות מהז'אנר הזה בערימה

רכיבים ל-20 עוגיות

• 200 גרם חמאה
• 1.25 כוס דחוסה של סוכר חום כהה
• 0.3 כוס סוכר
• 2 ביצים
• 2 כפיות תמצית וניל
• 1.75 כוסות קמח
• 1 כפית סודה לשתייה
• כפית מלח
• 0.75 כוסות שיבולת שועל
• 1.5 כוסות קורנפלקס, מחוץ
• 0.66 כוס מיני שוקולד צ'יפס
• 0.75 כוס מיני מרשמלו

אופן ההכנה

1. מחממים תנור ל-180 מעלות. בקערה, טורפים חמאה, סוכר חום וסוכר לבן עד שהתערובת בהירה ותפוחה, כ-2-3 דקות במערבל חשמלי. מוסיפים את הביצים ואת תמצית הווניל ומערבבים היטב
2. מוסיפים את הקמח, הסודה לשתייה והמלח ומערבבים רק עד שהרכיבים מתמזגים. בעזרת כף עץ מוסיפים פנימה את שיבולת השועל, הקורנפלקס והשוקולד צ'יפס
3. אפשר לקרר שעתיים. אפשר גם לא
4. בתבנית מכוסה בנייר אפייה יוצרים כדורים בגודל כדורי גולף, עם מרווחים נאים שיאפשרו להם להתפרש. מוחצים קלות ארבעה מיני מרשמלו לכל כדור. מפזרים מעט מלח מעל. אופים 9-10 דקות. העוגיות אמורות להיראות עדיין מעט רכות באמצע, כשמוציאים אותן מהתנור

ב-11 באוגוסט אני נוסעת לחודשיים. ככה. אני. לבדי. בלי יושב הבית. רציתי מאד לנסוע. אני מתה על ברלין. אבל המחשבה על לקום בבוקר בלעדיו במשך שישים ימים גורמת לי לרצות לרוץ למשרד הנסיעות ולבטל הכל. אני לא אעשה זאת, כי אני לא אישה היסטרית ותלותית (עאלק), ובמקום זאת אני אלך למקומות מנחמים ברשת. מצ'יזמו פרסם עמוד שלם עם מאכלי קיץ, שכולם כולם נראים מעולה. אחד מהם נראה מתאים במיוחד, ומכיל גבינה שנקראת בוראטה. בוראטה היא מוצרלה שבתוכה קיפלו גבינת שמנת ועשבי תיבול. אני בחיים לא ראיתי כזו בארץ, אבל השמועות אומרות שיש כזו במעדניות נבחרות, באספקה לא סדירה. מה שאומר, שצריך למצוא תחליף. בהקשר הזה, נראה לי כדורי המוצרלה הקטנים שיש לנו במקרר יעשו עבודה טובה. במתכון המקורי יש גם פרושוטו, אבל כאן יוותרו עליו. המתכון והתמונה, כאמור, של מצ'יזמו.

מתה על תירס

רכיבים

• 2 קלחי תירס
• 120 גרם בוראטה (או מוצרלה)
• 4 צ'ילי אדומים מיובשים, קצוצים
• 0.5 כוס פירורי לחם
• 0.5 כוס פרמז'ן
• 250 גרם פטוצ'יני
• שמן זית
• מלח ים

אופן ההכנה

1. מרתיחים מים בסיר
2. מחזיקים את קלחי התירס ישרים בקערה ובעזרת סכין מורידים מהם את הגרגירים
3. כשהמים רותחים, מוסיפים את הפטוצ'יני ומבשלים לדרגת אל-דנטה. שומרים חצי כוס ממי הבישול
4. מחממים שתי כפות שמן במחבת גדולה. מוסיפים תירס וצ'ילי ומבשלים על אש בינונית 5-7 דקות, תוך ערבוב. מנמיכים את האש, ומוסיפים פרמז'ן, מערבבים דקה, ומכבים את האש. מוסיפים את פירורי הלחם ומלח
5. מוסיפים את הפטוצ'יני ואת מי הבישול ומערבבים
6. מסירים את העור של הבוראטה ומוסיפים חצי מהגבינה למחבת. מערבבים שוב
7. מעבירים את הפסטה לצלחת ושמים מעל את יתרת הבוראטה. מקשטים בבזיליקום ובזרזיף שמן זית

לפעמים בנאדם קם בבוקר רעב. לפעמים לאותו בנאדם יש בפריזר לחם מלפני שבועיים ובמקרר קוטג' וגבינה צהובה. לפעמים, הבנאדם מתבאס על זה. אז לפעמים הבנאדם חולם על סנדוויץ' בוקר מושקע. המתכון והתמונה של "עוגת עזרא פאונד".

היישר לבית הקפה העתידי שלנו

רכיבים

• 1 כוס צנוניות, קצוצות ראש וזנב
• 0.5 כוס גבינת שמנת דלת שומן
• מיץ לימון
• 1 כף פטרוזיליה, קצוצה
• 1 כף בצל ירוק או עירית קצוצים
• 1.5 כפות צלפים, שטופים
• 5 זיתים שחורים, קצוצים
• מלח ופלפל
• לחם
• ארוגולה

אופן ההכנה

1. קוצצים את הצנוניות במעבד מזון
2. בקערה קטנה מערבבים את הגבינה כדי לאוורר אותה. מוסיפים צנוניות, מיץ לימון (מספיק כדי להפוך את התערובת לממרח), פטרוזיליה ובצל ירוק. מוסיפים את הצלפים והזיתים ומתבלים במלח ובפלפל
3. מורחים את תערובת הצנוניות על פרוסת לחם. מעליה מניחים ארוגולה ואת הפרוסה השנייה

אתמול הכנתי לנו ארוחה אדומה לכבוד טו באב: סלט סלק, כיסני לבנה (ביוזמתי הוספתי להם סלק, ככה שהם יצאו ורודים) בעגבניות, לזניה חצילים ופלפלים ועוגת שזיפים. יצא מאד מאד טעים וקיטש מוחלט. במהלך הבישולים גיליתי דבר שדי הסעיר אותי: גם ספרי בישול אינם ערובה להצלחת המתכון. אנחנו בדרך כלל מבשלים מהאינטרנט, ושם לא תמיד אפשר לדעת אם עומד מולך מקור סמכות. יש כאלו שאתה סומך עליהם. יש כאלו שאתה יודע לא לסמוך עליהם. אבל יש הרבה כאלו שהם בין לבין, ואי אפשר לדעת אם אפשר לסמוך עליהם עד שמכינים את המתכון. הייתי בטוחה שברגע שאתה משקיע כסף בספרי בישול, זה אומר שהמתכון נכון בכמויות שלו ובהנחיות שלו. לא ממש כך. עוגת השזיפים כה עלתה על גדותיה, שלרגעים הבית שלנו נראה כמו הבית של המכשפה מהנזל וגרטל. ולשמן הזעתר כלל לא היה טעם של זעתר. אם כך, הבוקר אני חוזרת בגאווה לאינטרנט, בהכנה לארוחה הירוקה שלנו. המתכון והתמונה של "שיגעון תבנית המאפינס".

חולה על דברים לא בצורה שאמורה להיות להם

רכיבים ל-10-12 מאפינס גדולים

• 0.5 כוס עדשים ירוקות או חומות
• 0.5 קילו תרד, ללא הענפים
• 0.5 כוס ריקוטה
• 0.5 כוס פרמז'ן
• 2 ביצים גדולות, טרופות
• 0.25 כפית אגוז מוסקט
• מלח ופלפל

אופן ההכנה

1. מביאים את העדשים ושתי כוסות מים לרתיחה בסיר בינוני, ומבשלים עד שהעדשים רכות, כ-20 דקות. מחממים תנור ל-200 מעלות
2. במעבד מזון קוצצים תרד. מוסיפים ריקוטה, פרמז'ן, ביצים, אגוז מוסקט, מלח ופלפל ומערבבים לתערובת אחידה. מוסיפים את העדשים הרכות והמסוננות
3. מחלקים בצורה שווה בין 10-12 קעריות מאפינס. אופים כ-20-25 דקות

בשבועות האחרונים התמלאו העיר והרשתות החברתיות בהייפ של מסעדות איטלקיות. שתיים מתוכן, על אף כל המאמצים, בחרו באותה תבנית של שם. אחת איטלקיה בתחנה, השנייה איטלקיה בפשפשים. ביניהן, משהו כמו 6 דקות נסיעה על הטוסטוס. זאת שבתחנה שייכת לאמיר מרקוביץ, אקס פורלין (ביקורת עליה בוואלה! מזכירה באופן מחשיד את מה שכתבתי כאן לפני שנה), שהפך את עורו וממסעדן שאמור להתמחות במטבח  צרפתי עם דגש של דגים ופירות ים הפך פתאום למומחה לאוכל איטלקי. אני לא יכול לסבול כאלה מהפכים, שמייצגים בעיני את כל מה שדפוק במסעדות העיר.  הנה, יש מקום חדש, אז בוא נעבור אליו, נשנה את השם, נגיד שהיינו כמה שבועות באיטליה  ונגיד שהסרדינים בפסטו שהיו בפורלין מנת דגל צרפתית, הם עכשיו מנת דגל איטלקית. את השף של האיטלקיה בפשפשים, לא הכרתי קודם. מסתבר שקוראים לו פז רוטנברג, ושהוא עבד בפסטיס עליה השלום (שהיתה אחת האהובות עלי), בטוטו וברפאל. כמובן שגם הוא עבד באיטליה, אבל לו אני מאמין יותר.

הגענו לכאן בשעת צהריים רותחת, אחרי שלושה ימים של צינון קשה שבמהלכו זזתי בעיקר מהמיטה לספה, ומגליל טישיו אחד לשני. המצב התחיל להשתפר, והרגשתי שאני צריך קצת שמש וקצת בשר כדי לחזק את הגוף. על אף החום, שבאמת היה בלתי נסבל, והמיקום באמצע צומת בשוק הפשפשים, אצל האיטלקיה בפשפשים היה נעים. מטבח פתוח, שני מאווררים, ומפות (לא לגמרי נקיות) משובצות בירוק ולבן. מייד הזמנו בקבוק מים גדול (1 ליטר, 24 ש"ח) כדי להתאושש.

למה ראשונה בחרנו בסלט מלפדוניה (34 ש"ח), שהורכב מעלי חסה טריים, עגבניה אחת, פרוסות של צנון ופרוסות דקיקות של סלרי, שכוסו בקרפצ'יו של בורי שמנמן. יחד עם שתי פרוסות של לחם שאור חם וחמאה מתובלת, זו היתה מנת פתיחה נכונה ומרעננת, שהרגיעה את הרעב והכינה אותנו למנות העיקריות.
בעיקריות יש בעיקר פסטה, פיצות להרכבה עצמית ושני ספיישלים. החלטנו ללכת על פסטות, ועל אף שבתפריט כתוב שבמנות הפסטה יש בחירה בין 4 סוגים משתנים, כשאנחנו הגענו הבחירה צומצמה לפוזילי קצרים בלבד. לנו זה התאים, אבל בשעת צהריים דבר כזה מעיד על חוסר תכנון נכון. יושבת הבית בחרה ברוטב פוטהנסקה (36 ש"ח), שהורכב מצלפים, זיתים ירוקים ואנשובי על בסיס של רוטב עגניות סמיך. מנה קצת חמוצה, שתאמה בדיוק את החיבה שלה לטעמים חמוצים באוכל, אבל ממה שהתרשמתי היתה חמוצה ונדיבה בטעמים בדיוק במידה. מנת הבולוניה ראגו (48 ש"ח) שאני לקחתי הורכבה גם היא מאותם פוזילי קצרים ומסולסלים, שנעטפו ברוטב  שבושל שעתיים (כך בתפריט) והורכב מבשר טחון על בסיס העגבניות, פיסות דקות של גזר וסלרי. זו היתה מנה טובה וגדולה, שבתחילה נדרשתי להוסיף לה קצת מלח ופלפל כדי להעיר אותה, אבל סופה היה בניגוב שאריות הרוטב מהצלחת. למזלי, יכולתי לברוח הביתה לנוח.

לסיום קינחנו בשתי כוסות אספרסו על קרח (8 ש"ח). כאן האיטלקיה מקבלת אצלי עוד נקודה. העיר בקיץ האחרון מתחלקת למקומות ששמחים להגיש לך אספרסו ארוך עם כוס של קוביות קרח, ולכאלה שפותחים עליך זוג עינים תמהות. כאן ידעו מייד מה  אנחנו רוצים, ולא הטריחו אותנו בהסברים ושאלות מיותרות. על קינוח היה חם מכדי לדבר, והחלטנו שנבדוק את הגזרה בפעם אחרת.

לסיכום, איטלקיה בפשפשים היא מסעדת קאז'ואל מצויינת. ברור שהיא לא בסטנדרטים של קוצ'ינה תמר, אבל לזכותה יאמר שהיא גם לא מנסה ושהיא מתומחרת בהתאם (טוב, קצת נסחפתם עם המחיר של המים). כמה בעיות קטנות, כמו מגוון הפסטה בצהריים ושירות קצת עייף (שאני נמנע לשפוט בשל החום והלחות האכזריים) בוודאי ייפתרו בקרוב. אנחנו נחזור לשם, ובשמחה.